|
|
16 בירורינו הביאונו אל המסקנה , שבכל הגופים שהזכרנו עד כאן ושאמרו עליהם חכמים שהם מטמאים את הידיים , קיים החשש שאכן קיבלו טומאה . בכתבי הקודש , ולמעשה גם בתפילין , זה חשש מגעם של בעלי קרי שלא נטהרו ( והטומאה העוברת מהם אל היכלים' היא 'מדברי סופרים' ובגזירת חכמים . ( בכלים העשויים כבתי קיבול , בבשר של שחיטת חולין , בזבחים הנאכלים לאחר זמנם , ובמקצת גם בתפילין , זה חשש מגעם של אבות הטומאה . בכל הגופים הללו , האפשרות של קבלת הטומאה מסתברת כל צורכה מצד תנאי המציאות , והיא היסוד לגזירת חכמים שיהיו אותם הגופים בחזקת טומאה . המפליא הוא , שסיבה זו לגזירת הטומאה הנמשכת מאותם הגופים אל הידיים מתקבלת למדי על הדעת גם מצד הנחות המשנה — ובכל זאת אין לה ביטוי מפורש בהלכה . במקום זה מוצאים אנו , במיוחד בתלמוד , נימוקים ספקולטיביים ושיקולים שאין הדעת נוחה מהם . עיוננו בסוגיה זו לא יהיה שלם עד שלא ננסה ליישב גם פליאה זו , שיש בה שתי שאלות : מה טיב הנימוק שנותנים בעלי ההלכה לגזירה זו , ועל שום מה אין הם מכירים בחשש הטומאה כסיבה לגזירת הטומאה על הספרים ? נתחיל בשאלה הראשונה . לצורך התשובה , שוב עלינו להבד...
To the book |
|
|