11 נמצאנו אומרים , שהגורם שבעטיו החליטו חכמי הפרושים שכתבי הקודש מטמאים את הידיים היה הספק שידיים שאינן טהורות נגעו בספרים — לא קדושת הכתוב במגילות , שלא היתה גורם ישיר לטומאה . תפיסת המשנה ביחס לשאלה אם הותרו טמאים לקרוא בכתבי הקודש ולעסוק במדרש התורה , מסוכמת בברייתא בברכ' כב , ע"א ( וכן מו"ק טו , ע"א , ( שבשינויי נוסח אחדים מובאת גם בתוס' ברכ' ב , יג ובירר שם ג , ד [ ו , ע"ג . [ וזה לשון הברייתא : הזבין והמצורעים ובאין על [ נ"א ובועלי ] נידות מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים , ולשנות במשנה וגמרא ןתוס' וירו : ' מדרש [ 45 ובהלכות ובאגדות , אבל בעלי קריין אסורין [ תוס' וירו + : ' בכולן . [ לגבי כל אחד מן הספרים ( ב"ב יד , ע"ב—טו , ע"א . ( השימוש בפועל 'אמר' בצירופים ' נאמרה לקרות , ' 'נאמרה לכתוב , ' במג' ז , ע"א , נגרר מן השאלה שלפניהם : 'אסתר ברוח הקדש נאמרה ' ? ביומא כט , ע"א באים הצירופים 'ניתנה לכתוב , ' 'לא ניתנה לכתוב . ' 44 בתלמוד בא המדרש : 'שלחה להם אסתר לחכמים : כתבוני לדורות , ' והם היססו 'עד שמצאו ( לו ) לה מקרא כתוב בתורה' ( מג' ז , ע"א . ( מדרש זה אינו סותר את ההנחה ...
To the book