9 הגורם הישיר שבעטיו החליטו הפרושים ויורשיהם , בניגוד גמור לצדוקים , שספרי מקרא מטמאים את הידיים , הוא אפוא לא 'פנימי' אלא חיצוני — לא קדושת הכתוב בספרים , אלא , כפי שכבר רמזנו , העובדה שהספרים מזומנים למישושן של ידיים וכך הם מועדים לקבל טומאה . אכן , מוצאים אנו במשנה תפיסה מסוימת , שלפיה אפשר שיהיו הספרים מקבלים טומאה מידיים שאינן טהורות , כפי שנראה עוד מעט . ואף שאין תפיסה זו נידונה במפורש במשנה עצמה , היא תואמת את המרומז במשנה בכמה מקומות , בעקיפין אבל בבירור . אלא שקודם שאנו פונים לברר את ההנחות ההלכיות של המשנה בעניין זה , הבה ניתן את דעתנו לנסיבות המוחשיות שהעלו את האפשרות שתהיינה ידיים ממששות את הספרים . הידיים היו ידיהם של קוראים , והנסיבות היו הנוהג המיוחד של קריאה בכתבי הקודש בשבתות ובימים טובים , שכבר דיברנו בו בפרקים הקודמים ( פרק ב , סי' ; 15-14 פרק ג , סי' . ( 17 , 13 לא היתה שום דרך לבדוק ולהיווכח שהקוראים בכתבי הקודש נטהרו , או שנטלו את ידיהם , קודם שניגשו אל הספרים . משמע שהחשש שידיים שלא נטהרו מיששו את הספרים , היה לו על מה שיסמוך . עם זה , כשאמרו חכמים ש'כל כתבי הקדש...
To the book