12 לאמיתו של דבר , הקו המציין את ההתייחסויות בספרות התלמודית לספר סירא הוא תפיסתו של ספר זה כהתגלמות של 'תורה שבעל פה , ' למרות ההודאה המפורשת שזה ספר — ותפיסת מחברו כעין אחד מחז"ל , כלומר , כאחד החכמים בני הזמן שלאחר המקרא . כמה סימנים בולטים מעידים על כך . יש פסוקים של בן סירא המובאים כברייתות , ואלו מתחילות במילות הפתיחה הטיפוסיות 'תנו רבנן' ( ב"ס כה , ג ד בפסח' קיג , ע"ב ; ב"ס מ , לד בביצה לב , ע"ב , ( או 'תניא' ( ב"ס לד , כג בב"מ קיב , ע"א , ( ושמו של בן סירא לא הוזכר בהן , ויש פסוקים המוצעים בלשונות 'מתלא אמר , ' 'מתלא אמרי , ' 'מן תמן אינון אמריך = ] מאותו המעשה הם , הבריות , אומרים , [ 'הדא דבירייתא אמריך ן = זהו שהבריות אומרים ] וכדומה , וגם בעברית : 'המשל אומר . ' משמע שבמקומות כאלה נתפסים פסוקי בן סירא כמשלים של חולין , השגורים בפי הבריות , והם אפוא גם בבחינת דברים שבעל פה . בלשונות ההצעה האלה מביא אלישע בן אבויה את ב"ס כב , ב ( אדר"נ כד , ד , ( האמורא ר' אלעזר בן פדת מביא את ב"ס לח , א ( שמ"ר כא , ז ) והפסוקים ב"ס יב , א ד מובאים בבר"ר כב , ח ובמקומות נוספים ( וי"ר כב , ד ;...
To the book