ספרים החיצונים, שירים פסבדו־מקראיים מאוחרים וספר בן סירא

1 בפרק הקודם הדגשנו שהאזהרה של ר' עקיבא שלא לקרוא בספרים החיצונים ( סנה' י , א ) אינה מתכוונת לאסור את עצם העיון בספרים אלה וכאילו להטיל עליהם חרם . כוונת האזהרה היא שלא לקרוא בהם כדרך שקוראים בכתבי הקודש , היינו שלא לעשות בהם שימוש המיוחד לכתבי הקודש . כך הובנה האזהרה של ר' עקיבא גם כשפירשו בירושלמי ( סנה' י , א [ כח , ע"א ([ שהיא חלה על 'ספרי בן סירא , ' כפי שנראה בפרק זה . אין טעם להניח שאסרו לקרוא בספר בן סירא , כלומר , אפילו לעיין בו מתוך סקרנות בעלמא , משום שלאנשי קומראן נתפס ספר זה , כביכול , כחלק מן המקרא . שהרי אין לנו שום ראיה שכך נתפס ספר בן סירא בקומראן . בפרק הקודם ( סי' ( 6 קבענו שספרי חנוך והיובלים , ואולי גם חלקים מסוימים מצוואות השבטים , הוכללו בקאנון של קומראן . וכך קבענו לאו דווקא משום ששני הספרים הראשונים מבין אלה מופיעים בקומראן במספרים ניכרים של עותקים , אלא משום שנוסף לעצם נוכחותם שם הם גם מקורות האב לתפיסת עולמם המיוחדת של אנשי קומראן . ספר בן סירא נמצא בקומראן בעותק אחד בלבד , ששרד בשתי פיסות עור 1 סברה זו הוזכרה , אגב הדיון , על ידי ליימן , Canonization ) עמ' ...  To the book