16 כדי למצות את כל המשתמע ממגמת פירושו של גינצבורג יש להוסיף , שהקורא בכתבי הקודש , אף הקורא לעצמו , ודאי היה עושה זאת בקול . קריאה דוממת ' בעיניים , ' בלא שהקורא משמיע לאוזנו , היא תופעה חדשה יחסית מבחינה . 1928 , s . v . Apokryphen , p . 1166 עם זה , יש להכניס כמה תיקונים קלים במה שהוסיף גינצבורג להגדרת הקריאה בספרים החיצונים , כמובא למעלה . לשימוש בבית הכנסת הוא מוסיף 'ובבתי מדרשות ללימוד הציבור . ' אבל הדרישה במקרא נעשתה בעל פה , בלא שימוש בספר . ועוד הוא מקפיד לציין , שהקריאה כבית הכנסת בציבור צריכה להיעשות ( בספרים החיצונים ) 'בקול , ' כדי שתיאסר . אבל כל 'קריאה' באותם הזמנים היתה נעשית בלאו הכי בקול . ראה להלן . היסטורית , ובעולם העתיק ודאי היתה בגדר חריג . על קריאת שמע , שביסודו של דבר היא קריאה חוזרת של קטעים מן התורה , נחלקו חכמים אם הקורא אותה ולא השמיע לאוזנו יצא ידי חובת קריאה או לא יצא ( ברב' ב , ג . ( אבל מן העניין ברור שקריאה שאינה נשמעת לאוזניים אינה הקריאה הרגילה . הקורא בכתבי הקודש , אף אם עשה זאת ביחידות , היה קורא לא רק בקול אלא גם כניגון קבוע , שלמד אותו עם הקריאה...
To the book