נקודות התורפה בתפיסה המקובלת של תהליך הקאנוניזציה של המקרא

על יסוד העדויות הנזכרות הגיעו במחקר לכלל מסקנה , שקבוצת ספרי הנביאים נחתמה בשנת 200 לפה"ס בקירוב , וקבוצת הכתובים — בשנת 90 לסה"נ בקירוב . לגבי הקדמת הנכד המתרגם של בן סירא יש להודות , שאמנם ( בניגוד לכתוב בלוקאס כד , מד ; ראה להלן ) יכול מאוד להיות שמובלעת בה עדות על המקור העברי של המקרא באותו הזמן . שהרי אם תירגם הנכד את הספר של סבו ממקורו העברי , חזקה עליו שהיתה לו , וכל שכן לסבו , גישה ישירה אל כל המקרא במקורו העברי . קבוצת הכתובים באמת עדיין לא היתה שלמה בימי בן סירא הסב , משום שספר דניאל , וככל הנראה גם אסתר , עדיין לא נתחברו כלל . עם זה , הואיל ונכדו של בן סירא פונה אל ציבור שלשונו יוונית , אפשר שלתרגום היווני של המקרא הוא מתכוון ולא למקרא במקורו העברי . אבל בהקשר זה חשוב להדגיש , שאם מודים אנו שספרי הנביאים כבר היו קאנוניים בימי בן סירא , המשתמש בנביאים ראשונים ורומז על כל ספרי הנביאים האחרונים , אין להסיק מזה שאותם הספרים הגיעו למעמדם כעשרים שנה בלבד לפני חיבורו של בן סירא . באותה המידה יכלו להגיע למעמדם הקאנוני מאתיים שנה ויותר לפני זמנו של בן סירא , ומלכתחילה אף מסתברת אפשרו...  To the book