פרק תשיעי המתווכח

כל מה שלמדנו עד עתה על יחסי יהודים לנצרות למדנו ממקורות' שהיו מכוונים לשימוש יהודי פנימי . עמדת היהדות כנגד הנצרות הוגדרה והובלטה במקורות אלו , כדי לשמור על זהות העדה ולהתגונן מפני השפעת העולם הגויי . דחיפה אחרת לבדיקת היחסים לגויים נבעה מן הצורך לפשר בין הנוהג שהיה רווח בתחום זה בימיהם לבין המסורת , המקובלת מן הדורות הקודמים . מכל מקום רשאים אנו להניח , כי טענות שנשמעו לצורבי פנים הושמעו גם בוויכוחים עם גויים . ודאי שוויכוחים בין יהודים וגויים אירעו מזמן לזמן י , אף כי דין וחשבון ספרותי על כגון זה יש בידינו רק מאמצע המאה הי"ג . בשנת 1240 נערך ויכוח בפאריס בין מומר יהודי לבין ארבעה באי כוח של יהדות צרפת ; אחד מאלה היה רבי משה מקוצי , שכמה מהוראותיו ודעותיו הכרנו כבר בפרקים הקודמים . בעל הסמ"ג עמד לצדו של רבי יחיאל מפאריס , הוא ראש המתווכחים מן הצד היהודי . 2 הפולמוס של פאריס לא היה ויכוח מרצון . הוא נכפה על חכמי היהודים על ידי מומר באמצעות האינקביזיציה , שזו הפעם הראשונה עיינה ודנה בתורות היהדות . שני תיאורים של הוויכוח נשתמרו' האחד בלאטינית , והוא הפרוטוקול הרשמי של בית המשפט האינקביז...  To the book