|
|
בהגדרות הרבות ל'סטירה' בספרות המחקר הענפה , שחלקן אף צויינו לעיל , חוזרים ומופיעים המאפיינים : לעג , שנינה , חיקוי והיתול . לאלה נוספים הלבושים שהסטיריקן מלביש אותם , כמו : הסוואה , פרודיה ואליגוריה והאמצעים האמנותיים , שהוא נוקט בהם כדי להעביר את המסרים המיוחדים שלו לקהל השומעים , כגון : השימוש במצלול על גוניו השונים ( שוויון בעיצורים ובתנועות , לשון נופל על לשון , ( כפל משמעות ומשחק בהפכים למיניהם . אמצעים נוספים אלו אינם מייחדים את הסטירה כסוג ספרותי לעצמו , אלא משמשים לוואי לגורמי היסוד העיקריים שציינו : הלעג והשנינה , ההיתול והחיקוי , שהם לאיונים , כתבי הירודוטוס ( מתורגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת א' שור , ( ירושלים תרצ"ה , עמ' . 55 18 עתליה בתר מונה את 'השחוק' כמונח ראשוני בשדה הסימנטי של ההומור המקראי ואת ה'היתול' כמשני . ראה : רדאי — בתר ( עורכים , ( הומור במקרא , עמ' . 58-39 היא מכירה בשימושו הסאטירי של הפועל 'התל' ( משרש תל"ל ) במקרא במשמעות של חיקוי ולגלוג , מבלי שתציין זאת במפורש , מה שמסתבר בעיקר מן השימוש בו במל"א יח , כז . וראה : עמ' . 58-53 19 י' פרידלנדר , במסתרי הס...
To the book |
|
|