המחקר המודרני של הספרות הקדומה , ושל המקרא בכלל זה , נוקט במונחים ובמושגים הרווחים בתקופתו על מנת להגדיר ולהסביר באמצעותם תופעות תרבותיות של העולם העתיק . דבר זה לכשעצמו הינו בלתי נמנע , כל עוד החוקר מודע לסכנות האורבות משאילה זו . סכנות אלו נעוצות בעובדה שהמונחים השאולים צמחו בסביבות תרבותיות רחוקות מאתנו בזמן ובמקום , ולא תמיד ברור לנו מה מקורם האמיתי . הם הועתקו ממולדתם התרבותית , נדדו לסביבות תרבותיות אחרות , נשחקו ונתטשטשו במרוצת הדורות ואף סוגלו לשמש צרכים תרבותיים של תקופות מאוחרות יותר ושל חברות בעלות אופי שונה . התפתחות כגון זו לא פסחה אף על המונח 'סטירה' שמקורו בתרבות הרומית הקדומה . הוא צמח מן המלה הרומית satura שהוראתה המילולית : מלא , גדוש ; ובהרחבה תערובת ( של פירות . ( מונח זה הועתק לתחום התרבותי ושימש כינוי לשירי לעג והיתול על עירוב של עצמים ותופעות מצחיקות בחגיגות עממיות ברומי העתיקה . ה'סטורה' הפכה לסוגה שעוצבה בעיקרה על ידי לוקיליוס 102-180 ) לפסה"נ . ( הוא גיבש אותה לסוג ספרותי חדש ( השונה מאלו שרווחו אז בתרבות הקלסית : האלגיה , הטרגדיה והקומדיה ) , שעיקרו לעג על המ...
To the book