ביטוח המינימום

עד כאן היה עיסוקנו במושג המינימום בעיקר במשמעות זו , שעם נתינתו ניתן סייג לגידולו הבלתי מרוסן של היסוד החומרי בחיי הפרט וחיי הקיבוצים ! סחים היינו תמיד ב'רק מינימום , ' הפותח פתח היתר להגנה , ולא פתח היתר בלבד אלא חובה — , ולא יותר מכן . הרי שהמינימום היה מעין ויתור אחרון לחומר ולטבע . ונזקקים היינו לה לבחינה זו של המינימום , משום שעיוננו עצמו שרוי היה במצב של מלחמה מתמדת נגד שאיפת ההתפשטות של הטבעואף בממלכת הרוח גופה . אולם עכשיו הגיעה השעה להטעים את התפקיד החיובי , הבונה של המינימום וללמד זכות עליו ; וביתר דיוק ; להדגיש את תפקידו של ביטוח המינימום ברשות המדיניות . מוצדק הוא המינימום , משום שהוא משמש מקדמה הצריכה לגופה של כל התפתחות רוחנית של יחידים ושל עמים ; ולפיכך אף חובה הוא . ולפיכך דרך חשובה הוא אל הרוח—ואפילו הוא גופו חומר הוא ! ולפיכך צודקת היא — , אף מתוך האספקלריה של הרוח — , מדיניות , המבטחת מינימום חומרי זה של קיום וגידול לרוח בשביל יחידים וציבורים . מגופו של מינימום זה לגבי הפרט—רמת חיים מסוימת של מזונות' של בית דירה , של הלבשה' של חירות התנועה , של תלמוד דעת' של שעות פנא...  To the book