תורת אי־ההתנגדות לאלימות

הכרה זו של ההתפתחות לצד הרע , שהיגיון האלימות מוליד אליה , על כורחה שהיא חוזרת ומולידה אותה תגובה , שכבר ראינוה בכמה וכמה מקומות אחרים , כל אימת שעמדנו על כוח התפשטותו של הטבע בכלל : דחייה מוחלטת של הטבע ושליחו—האלימות . אם רעיון המינימום נכשל וחוזר ונכשל מחמת הגיון האלימות , היינו מחמת הצורך בביטחון שאינו ניתן להגבלה , שוב לא נשתייר אלא הפאציפיזם הגמור , היא תורת אי האלימות המוחלטת . מכיוון שעקרון האלימות אינו בצמצום' כלומר אינו ניתן לצמצום בהגנת המינימום בלבד , מכיוון שמטיבו של הכוח הוא לגדול ולילךשוב אין להתפשר עם עקרון האלימות , וכל ניסיון לתת שימוש לעקרון המינימום נידון לכשלון . הושטת לאלימות את זרתו הקטנההיא תופסת את היד כולה ואת האדם כולו . אסור איפוא להושיט אפילו את הזרת בלבד . ומכאן—דחייה גמורה של כל אלימות ויהיו התנאים מה שיהיו . חביבה עלינו תורה זו ומושכת את לבנו , ואף על פי כן סותרת היא את המציאות , כאן חוזר וניעור אותו מהלך רעיונות , שהביא אותנו לפסול את המלחמה הנחרצה והקיצונית בטבע . הרוח יסודה ומש תיתה בטבע , היא עולה מתוך הטבע—ולוא מתוך מלחמה בטבע אין היא עשויה להתקיים...  To the book