מיעוט של קיום טבעי לרוח

הכרה זו פותחת לפנינו פתח הצצה ראשון ביחס שבין טבע ובין רוח . קודם כל : הכוח החיוני נתגלה גם בחינת מקור כוח של הרוח , והוא אינו משמש מקור חד פעמי בלבד , אלא מקור נביעת עולם לכוח . מקור זה בדיז שלא ייבש לעולם , אבל אין מימיו צריכים לעלות על גדותיהם ן אין המקור צריך להישאר בהוויתו , שכן אין הוא הכל אלא מעיין וקרקע יניקה בלבד , ובדין שלא ימלא את כל החלל של האפשרויות . כאן כבר מתחוורת ועולה ההקבלה שבין זיקתם של טבע ורוח זה לזה וזיקתם של מיכאניזם וחיים זה לאלה . אד המיכאניזם הוא משתית , אבל אינו תופס את כל החלל כולו ; בין העניבות של החוקים המיכאניים והעניבות של החוקים החימיים צצים ופורחים החיים . אף כאן אנו מוצאים בדומה לכך . מתוך מעינות הטבע פורח ועולה הרוח . ואף על פי כן רב ההבדל ביניהם : אין החיים עוקרים את חוקי המיכאניקה ואת חוקי החימיה , החיים עומדים עליהם , הם משתמשים בחוקים הללו לפי כוונותיהם ; אין הרוח עוקר את חוקי החומר ואת חוקי החיים אלא משנה את מגמתם , הוא משתעבד בהם ויוצרם יצירה חדשה והוא שמוליד מערכת מצבים טיפוסית לגבי הזיקה שבין טבע ורוח , שעל הדיאלקטיקה הפנימית שלהם הראינו וחז...  To the book