בטילותו של הספיריטואליזם המוסרי

ואין אדם שואל אלא : כלום אפשרי הוא הדבר ? ויש להשיב על כך : לא ! כוח זה שהטבע כובל בו את בני האדם , הוא כוח של טבע , הוא הכוח שבו אנו חיים בכלל בעולם , ובלעדיו לא נוכל לחיות , ואף לא יהיו בידינו שום מטרות רוחניות . ואסור להסיח דעת מאב עובדה זה . אם כן , הרי עמדה זו , שצוינה בשם תגובה ראשונה לאבחנה בדבר פעולתו ההרסנית של הטבע על הרוח , הוכרה כעמדה שאינה עשויה להתקיים בעולם . תחילתה נכונה . כל התבוננות באדם מתוך אספקלריה של מוסר על כורחה שתעמוד על צדה של הרוח ; רק מכאן נתת מקום להערכה של מוסר בכלל . וכן נכונה ההכרה בדבר הכוח המעכב והמהרס שיש ל'טבע' על המוסר . ברם המסקנה שמסיקים והולכים ממנה , היינו 'המלחמה בטבע / אין לה על מה שתסמוך . ודאי : הטבע הוא מלחמה על הקיום , השמדת החלש , חוסר רחמים , —ובתערובת מסוכנת עם הרוח—אפילו כזב ורשע . אולם ; כלום אין הטבע גם שמש ואור , ואביב וילדים , פריחה וצמיחה , וכל החום אשר בנו וכל הכוח של האהבה ? וכל אותו השפע אשר בתוכנו ומסביבנו , כלום מצוה לשנוא אותו 'ולעקרו' מן העולם ? כלום איז משמעותו של דבר זה לגדע את גזעו ואת ענפיו של העץ שאנו ניצניו ופרחיו . <...  To the book