המשפט

תהיה תפיסתנו בטיבו של מוסר מה שתהיה—מכל מקום מוצא אתה בו יסוד אחד—האחדות . שכן האחדות היא אב מרכזן של כל המגמות הרוחניות . באמונה : אלוה יחיד , אדון הכול ונמנע הסתירות . בהכרה : מכאן האמת היחידה שכוחה ותוקפה יפים כל שעה וכל מקום . באמנות : אחדות שבריבוי , היא ההארמוניה . ובמוסר : הטוב , שכוחו יפה כל שעה וכל מקום ולכל אדם . אפשר שפירוש זה של המוסר פשוט הוא ביותר , מכל מקום הוא פירושו הנכון המקובל בתורת המידות , אם נעמיד אותו על הנוסחה הבאה : חייב אדם בכל מקום ובכל שעה לעשות את המעשה , בו מתגלם ומתגשם הערך העליון ביותר . וביתר דיוק : חייב אדם לנהוג כך , שיהיה בהתנהגותו—עד כמה שהדבר בידו—כדי לעלות את מידת הערכים המתנשמים בעולם הזמני , החולף . מתוך השגה זו של המוסר מתברר כל צרכו , שמושל הוא בכיפה בכל רשותה של ההתרחשות האנושית , שאין דבר רצייה אנושיי ואין דבר עשייה אנושיי רשאי לעמוד מחוץ לתחומו של מוסר ; מבאן אתה למד , שמקומו של המשפט בתוך תחומיו של המוסר , הווה אומר : עליו להתבשר ולהתאשר בפני המוסר . ואמנם כיחשו כל הדרכים , שבהם ניסו להגדיר את המשפט ואת הצדק בחינת עקרונות מיוחדים בפני עצמ...  To the book