|
|
רצתה ההשגחה להפרע מישראל על חטא שחטאו בלשון , הרבתה להם לשונות ובעיות לשון : לערבב עליהם את עולמם — עולם , לשון , תרבות , סגנוךחיים — ולעמעם על כל אלה בויכוחי סרק שאין להם סוף . אדם מישראל בא לעולם ולשונותיו באות רכובות על גבו ועל לבו : לטרדו ולסערו מלשון ללשון , מצבתות מחשבה חיים לצבתות אחרות , מרצייה תרבותית אחת לחברתה , מכיסופי עבר לחבריהם , מערגת עתיד אחת לחברתה . והטרדה והטלטול מוצצים את הלשד האחרון של הנפש הישראלית , הרואה , השומעת , הקולטת מעולמו של הקב"ה ומעולם האדם והעמים . לא מכת דוה דורנו , היא כשם שהחטא לא חטא דורנו בלבד הוא % כל דורותיה של גלות ישראל ואף התקופה האחרונה לקיומו החברתי והמדיני העצמאי של ישראל בארצו שותפים לחטא ולענשו : החטא של עזיבת לשון נפשו של ישראל והויתו בעולם , וענשו — פורענות הלשון , זו הנוטלת כוחות מרובים , שהיו ראויים לשימוש אחר , לצרכי תרבות , נוי והתעלות בעולם . הדורות האחרונים העמיקו הרחיבו את החטא ואת הצמאון לתיקון הנפש , לגאולה מחרפת עולם של לשוךלא לשון . סימנו המוחשי של צמאון זה לתיקון ולגאולה — נצנים ראשונים של תחית הלקון העברית , תחילת תחיתה ו...
To the book |
|
|