פרק שני במבוכה של לשון

הרואה אוכלוסי ישראל בארץ ישראל עוסקים בישובו של עולם , מחיים שממות דורות , בונים ערים' מקימים מושבות , סוללים כבישים , מוציאים מעזי סלעים וחולות מתוק ותנובה ! הרואה את המאמץ הגופני והרוחני הכביר , שהם מתאמציט יום יום , שעה שעה בעשייתם , בטפוחם , בשמירתם ובהגנתפ של נכסי צבור ועם , — מה ברכה הוא מברך ? אין חלקי עם רואי לבנות האומרים : עתיד מפעל זה ליישר כל עקמומיות שבלב שנערמו נגדנו , לעקור כל שנאה שהשרישה , טופחה ושומרה בקנאת דורות ותורות ומשפטים קדומים . אולם ברי עלי : לא בלעם אחד אלא כמה וכמה יבואו ויראו , והקללה אשר בלבם תתגלגל בברכה חמה , אנושית אנושית : ברוך חכם הרזים ! הרואה המונות בית ישראל בארץ ישראל , היאך הם מהלכים בשבתות ומועדים בעיר העברית הגדולה והנאה , היאך נזדקפה קומתם היהודית , נתיישר גבם ונתבהרה עינם , היאך נתיישבו ונתמתנו תנועותיהם ונתבטח הילוכם , וודאי עלינו שיאמר : אכן מימי לא ראיתי הילוך כזה של יהודים , לא הרגשתי בשלוה כזו שופעת מעינם — ניטלה הבהילות היהודית המפורסמת , גזה החרדה היהודית הטיפוסית ! ברוך זוקף כפופים ! אמנם אף היהודי של ימות האמנציפציה במערבה של אירופה...  To the book