|
|
פואמותי הכיץפות , הכי ארכות עפו פךחו לחן — נצנוצין , נצנוצין — עם גלים , היוצאים ל ^ ךחקי התבל , בכל תחנות הרךיו לעת הצהרים הוכיחה . בשעת הליל הבלתי שכיחה ןצלצלו — בןתית ונעימות , כבתחלת אביב — אלפונים בחדרי הנעימים , היפים —את קולם הקולא של אי-ידועים לי , נעלמים , ךחוקים , וכ ^ אענה , אין איש לה'שיב לי : כלם על פני הנהר , הגלוי , בליל הקןיץ . חותרות סירות בנהר , באמצע הנהר . המיה , המיה מן החוף הקרוב הער . מטילים , הךבה מטילים עתה כבכל ? ךב על החוף , ואני באמצע הנהר . אני והמים ; וסיךתי ה'שטה ונושאתני , ונשאת — כהנשא הסירות . הסירות כאלה רבות ... בלןלה , בחךךי אפלי העךב ןצלצלו אלפונים : דרכים , לא ידועות בליל , קוךאות לי ללכת דרכים לאץדועות , כחלות מליל . וכ ^ איקץ בלןיית , נח הלחם על השלחן ; ומים זכים , צלולים מים בצלוחית . ומחכה לי המציאות הנחירה .
To the book |
|
|