|
|
קול עלה בדממה מחבי וילחש : — הבז אדם ? לןל אפוא אי ^ ם לקראת בני אדם אדויף ! — האזנתי לדממה ואקשב : הקול מדם , הקול מלב , ואלך לקראתם חזי פתוח , זר 1 עותי פתיחות . ואחש בךךכי : כ ? פכפך הזים , מזנק וגולש , גול # ומציף בגל עצום אחד חזי — ואחשב : — אף חנק ןחנקני זה לחם כליון נפ ^ וי קצר הרוח ואחש צעדי , כי הךךיפתני תאוה כאש לקראת האנשים . ואצעד לקראתם חזי פתוח , זרועותי פתוחות , ךאיתים מקרוב — ומגיל נע הלב , ואלחצם אל חזי ואשאלם למאויים , אחזני חיל מאהבה , תודה , 'שלום . והם בהמונים ןמלאו חוצות ? ןךת ורצים ועוברים איש אחיו , ומתמלטים לצדדים , מוקןהים פניהם ויוזמים ןדוךמחרןךת , עוד מעט ווגזנק חמתם החתומה ב ^ נידןם . ואבט בפניהם , ואדם נדהם : האחי הם נלחמים בחשבון ודעת ולבם לא יזוע ומבלי כל הד בדמם ? — אל ולם אפוא שוב פניהם וזרועותי פתוחות , באשי אתאו כבה הקןךח המרושל לבתם אןל שנאתם הגלץה תךחפני אחור ובת צחוקןם מלאת הבינה תירק עלי מרה . הם סרים לסוךם , למלחמת יום יומם , — מה יךצו אפוא אלה ומי לנצח ?
To the book |
|
|