|
|
ךע כעת אתי בארץ נכליה , ממשמ'גז ובא הסתו עם דלפו הטורף . בא הלילה הגדול , ולי עזץן אין דירה , מקום שם אמצא מנוח לראשי הכבד ... 7 טמשי , שהיה לי פעם נחם בצרה , תלוי עתה על חוטים דקים הרחק , התם , והדמים , האירו לי בנעולי כבאור הגנוז , היו לי כבוגדים להמירו את דתם ... ועיני לא תחדלנה בכות על מות הקןיץ . וכמיהה נסוןךת , כשושנה על פני פורחת : א » הו האיש היודע דבר מה לספר מכל הנע ^ יה עם הורי 'שם בעיר הנךחת . אבל לשוא . ? בטי תוהה ומתגעגע . ? ת הדרך ל # וב אין אף אחד יודע .
To the book |
|
|