|
|
היא לקולפה הןתה , זקופת גו כתמר . צמתה לראשה התלבטה ככנף כרוב , שפתיה לחשו כאש מזבח . עוף הר 1 כ 1 נן גופה מת 1 ך כלוב החמר . ךגעים לפני עופה לבלי שוב ואני אכול נכאים , עךשה 'ש 1 מר , התבונן צל המות בי ףאמר : " התראה ? הנה נפתח לה הכלוב . יש יום וגמול אהבתף תשיב . בצאת נקזמתך ונפגשתם : אתה —שטן , כבד אשמות חיים , חרוןל , פגום , מת , והיא — כרוב תם , כרוב ברוןל , עגום , קןטן , או אז אהבתה חיים תוכל תת " ... עיניה סגרו — בי קןם וןחי _ מבטן . תרע"ט
To the book |
|
|