|
|
כיונת אלם הד 1 פל , ה על אשנב שובןל נעול ביום סערה — אני דויפק על עזעךיןל , ירושלים . ממךוי הדורות אשי דאבו האבות צעיף TtT הוגרקןע על צחיח הריף החשופים ; ועלי מזבחות אבניןל נעךמו אפרות אלפי לבבות — ואת דממת באלם גאונך . אף דמי בטחונף הר 1 הט מעמק השת ^ ה עד ראש פני כתל המערבי , שלות נצח לי יךעיף . וקןךנוס דוךי כי יף על פני סלעיף , גץ אחד אז יצא ללהב והתברר מ סוה ה ^ גון מעל כפת עזמיף הדולקים ולאור אבקת חיים גדולה יבערו כחומת אש י מסביב לך , הריף . ומללבות אש שמשף הפוךחים , מעברות זהב לי אקלע מאשדות התמולים אל אפיקי המחרים הבאים . וו אקךע נא צעיף לגרנןל , ןרו ^ לים קיר השמש ! ומפאר הריף אפודי להבות ימי הבראשית כתבת קעקע לי תזהיר — אחךית ה ^ מים . כי עיפה כבר נפשי מרוחות החךבן התוקעים את נכאיהם ? אןני , ומעמיסים עלי 'שכמי את תךמיל הפרורים אקזר לי שךךה תפאךתף הגנוזה .
To the book |
|
|