לך־לך

פתאם בא הדבר , כצו טמיר כבד עלי , ולא יכלתי עוד עמוד בו — וכבשוךה פו זזת לכרוז פלאי , המכניסה שמחה ומזמינה דוחקת : 1- ~ - T : T ! I ** . V T קום , הזדרז , האיש , לף לף — הוי , מועךןל מלא כי היוכל קזיתפלט איש כל ימיו לארצות עם ועם , ואשר ילחך האיש ספיחי # לפי כל גוי במלוא תבל , ומולךתו לא יחז — וימות ... ? והיובל היות אעזר נחבק האיש בצללי כל ךךך מךשיאה , כל שביל מפריא , אמות פנךקיות — אשות כל מלוני ארץ , ולא יטעם שד הורתו בנצח — ויסתלק ... ? ! ואיך תשבע עינו מכל שמשות ש 0 י 0 בכל פרזות בקיעות ובכל מבקע שחרים , ואת # מ # ו 1 * זלו לא ירא הגדולה על פני שמי שמיו בכנען ? פתאם התאו ^ נו התרוננו שלהי נעורי , כי כוססום , טרפום געגועי מולדת ; ואגדות בקרי ילדות אכלו , רקחו באךס מוגק — דמי בגרותי — וינהקו שכולים בעצבון ורן : כי פקדם שוב אלהי ראשותיהם — ואעל למולדת .  To the book