כשך המלחמה

אנכי ךאיתים , ךאיתים בצאתם לשדה חוצץ קלים ועזים הלכו ובךזל חךבותם נוצץ . הם הלכו בסך , בסך וגדודים , גדולים , מושלמים ועובדי אלילים ונוצרים ויהוךים . כל בחור וטוב , כל גב 1 ר בעמיו הלך — נשאר המצךע והזב וא # ר אבד עליו כלח . חרש ושיקה וקטן , בעל המום הוא רק נותר , מוגי הלב וא # ר עמדה ערמתם להם ולא יותר . ואנכי גם אני — מצחי נחושה ולבבי שיש ... ואולם , בחיי רא $ י , אין מפני מי להחביא . הטובים לא עוד יקומו , אחרי שהכו עד חלמה , ונשארו רק הנמושות תה א # ר נשאר בערמה . ואולם ו T אנכי ? T מחשה , v 1 — אחבא T v •• רם חדר v v בחדר •; v t , מהסס כלי : אולי עוד לפרץ מת $ חד גדר , יעזב בית עולמו , יצא ויתע בךחובות , ופגע לתמו גם בי ונתן בי עיניו התובעות ... הוי , למה גם הם לא ייובאו , אלה בעלי המומים , כל עלת המציעים הזאת והמון הערומים ? למה T T זה . י יצאו 1 T כל * אלה | במתים ... - הגיולים ? , — הסתולל ? ) * ותחוחים עור עפרות כל גל , זה עתה אך נסתם הגולל . כ ^ זך המלחמה — חיש ןצאו מסתרי נקיקים וחולים , לדרש בקולי הקולות על כדו ורוח גבויים . הוי , למה ןה גבהה ידברו וךמות בפיהם ? הקרם ןךעתי ...  To the book