בחיפוש אחר האותנטיות: על שירתו של בר פומרנץ

מחבורת המשוררים , שפעלו בפולין בשנות השלושים , בר פומרנץ הוא , כמדומה , היחיד שיצירתו הצליחה , רובה ככולה , לעמוד בתמורות הטעם והלשון ולעורר הד והיענות אצל קוראים בני דור אחר . מפרספקטיבה מאוחרת נראה שזו השירה המקורית ביותר שנכתבה בפולין בין שתי המלחמות . אמת , אחדים מבני זמנו — כמתתיהו שהם , 146 יצחק למדן , 147 אשר ברש 148 וזרובבל גלעד — 149 הוקירו אותו ואת יצירתו , ואף על פי כן דומה שאל מחזור הדם של השירה העברית לא נכנס פומרנץ אלא משכונסה שירתו בשנות השישים והכתה גלים . ההערכה המחודשת של שירת פומרנץ בשנות השישים אין בה כדי להפתיע , שכן עוד בשיריו הראשונים והעמומים מעט התבלט מחבר 'בשפתיים אל הסלע' ( תרצ"ה ) בתור יוצר בעל מחשבת שירה מקורית מובהקת ו'אמת' לירית שכולה שלו . ייחודו של פומרנץ מזדקר לעין לא רק על רקע השירה העברית בפולין , אלא גם במפת המודרניזם העברי בכללו , ולשירתו יש מקום מיוחד משלה במסורת המוסיקלית החדשה של השירה העברית שלאחר מלחמת העולם הראשונה . אינם דומים עולמו הרוחני והרגשי וחיתוך דיבורו השירי לא לעולמם של שהם וקצנלסון ולא לעולמם של א"צ גרינברג וא' שלונסקי , חלוצי המוד...  To the book