א. קורות־האמנות החיצוניות והפנימיות

האומר שאין האמנות אלא לאי של החיים , משלו אינו מוצלח ביותר ; ומי שמסתכל בקורות האמנות רק כבקורות הבעה בלבד , סכנת פורענותה של חד צדדיות נשקפת לו . אפשר לתלות הרבה בזכותו של הנושא העניין ; אבל עלינו להביא בחשבון , כי 'כלי ההבעה' לא תמיד היו שווים . ודאי , במרוצת הזמנים מלבישה האמנות דמות לכל מיני עניינים ; אבל דבר זה בלבד אין בו כדי להוליד את השינויים במראותיה ; אף הלשון משתנית לפי הדקדוק והתחביר . לא זו בלבד שאין היגויה שווה בכל מקום — ובכך הכול מודים — אלא שיש לה בכלל דרך של התפתחות משלה , וכישרון אינדיבידואלי אפילו אדיר היה , יכול היה להפיק ממנה בשעתו רק צורת הבעה מסוימת , שלא הפליגה הרבה מן האפשרויות הכלליות . גם כאן אפשר לטעון , שדבר מובן מאליו הוא שאין דרכי ההבעה נקנים אלא בהדרגה . אבל לא זו רצוננו לומר . גם במקום שאמ צעי ההבעה מפותחים בתכלית , מתחלף האופן . לשון אחר : תוכנו של העולם אינו לובש צורה נראית העומדת בעינה . ובלשון המשל הראשון אפשר לומר : הראייה אינה ראי שתמיד שווה הוא , אליא היא כוח תפיסה חי ; יש לה קורות פנימיות של עצמה שחלו בהן שלבי התפתחות מרובים . תמורה זו שבצורת...  To the book