הפיסול

אין צריך לומר , שצורה פלאסטית לעצמה אין חלים עליה כללים אחרים מאלה שבצורה ציורית . בעיה של טקטוניקה ואל טקטוניקה עולה לראשונה בייחודה בפיסול כבעיה של הצבה , לשון אחר : כבעיית זיקתה אל האדריכלות . אין לך צורה מופנית בחלל , ששורשיה אינם באדריכלות . הכן , ההישענות אל הכותל' הכיוון בתוך החלל — כל אלה צדדים ארכיטקטוניים הם . וכאן בא דבר הדומה למה שמצינו בזיקת תוכה של תמונה אל מסגרתה ו לאחר תקופה של החשבה הדדית מתחילים שני הצדדים להתנכר זה לזה . הצורה נחלצת מן הגומחה . היא אינה מודה עוד בכותל שבעורפה כרשות מחייבת : וכל שמורגשים פחות בצורה הצירים הטקטוניים , כך ניתקת והולכת הזיקה לכל רקע ארכיטקטוני . אנו מורים על הרפרודוקציות שבעמ' 108 ובעמי . 109 מצורתו של פיז'ה חסרים הקווים האנכיים והקווים האופקיים , כל קוויה משופעים , ומשם היא קופצת ויוצאת חוצה מן המערכה הארדיכלית של הגומחה . אבל גם חלל הגומחה פסק מלהיות דבר מכובד . כיסויים נופלים על קצות הגומחה ונבקע המישור הקדמי . אבל ניגוד זה עדיין לא הגיע לכלל שרירות לב . היםוד הלא טקטוני קו נה כאן מעלה רק משום שיכול הוא להיגדר מצד היפוכו ; ומבחינה זו...  To the book