ד. צדדים היסטוריים ולאומיים

אין לך בתולדות האמנות מעשה מפורסם כדבר זה , שהפרימיטיבים מטבעם ציירי רישום היו , לאחר מכן נוסף אור וצל . ולאחרונה נטלו הללו את ההנהגה , כלומר an r נתנו את האמנות בכף הסגנון הציורי . אין זד , אפוא בגדר חידוש , אם באים ושמים את הקוויות בראש . ואולם , מי שמבקש למצוא דוג מאות מובהקות של קוויות , עליו להודות שאין למוצאן אצל הפרימיטיבים של המאה הט"ו 1 לראשונה אנו מבחינים בהן אצל הקלאסיקנים של המאה הט"ז . לפי הבחנתנו , ליאונארדו הוא קווי יותר מב 1 טיצילי , והולביין הבן—יותר מאביו . הדרך הקווית לא היתה פתח להתפתחות חדשה , אלא היא יצאה מעצ מה בהדרגה מתוך מין סגנון , שעדיין לא היה ברור . ואפילו באים במאה הט"ז אור וצל כצדדים חשובים , אין דבר זה גורע כלום משלטונו של הקו . ודאי , גם הפרימיטיבים מחזיקים ברישום , אבל שמא אפשר לומר : אף על פי שהשתמשו בקו , לא מיצו את דרך שימושו . השתעבדות לראייה קווית ועשייה מדעת ברוח הקו — שני דברים הם שאינם אחד . החירות הגמורה משיעבודו של הקו חלה בשעה , שבה הבשיל היסוד שכנגדו — זה אור וצל . לא מציאותם של קווים לעצמה קובעת סגנון אופי קווי , אלא — כפי שאמרנו —חוזק ...  To the book