א. שורשו הכפול של הסגנון

לודביג ריכטר מספר בזכרונותיו , שפעם אחת בעודו צעיר נזדמן בטיבולי עם שלושה מחבריו ! הארבעה נדברו לצייר מראה אחד של הנוף . וכולם החליטו וגמרו שלא לשנות אף כחוט השערה מן הטבע . ואף על פי שדוגמה אחת היתד . לנגדם' וכל אחד מהם החזיק בדבר שראה בעיניו כיד כשרונו הטובה עליו , יצאו ארבע תמונות' שכל אחת נשתנתה כולה משאר חברותיה כנפשותם של ארבעת הציירים הללו זו מזו ! ומכאן למד בעל הסיפור , שאין ראייה אובייקטיבית כלל , ושתפיסת הצורה והצבע מתחלפת מאדם לאדם' והכול לפי מזגו של הרואה . ההיסטוריון של האמנות לא יתמה כלל על הבחנה זו . כבר אמרו , שכל צייר 'בדמו' מצייר . כל עצמה של ההבדלה בין אמן לאמן ובין יידוי של זה ' לידו' של זד . שורשה בכך , שאנו מודים בטיפוסים טיבעי צורה מיוחדת . אפילו הטעם בכללו נוטה לצד אחד ( אנו נמצא בוודאי דימיון רב באותם ארבעת הציורים מטיבולי , שכן כולם עשויים בסגנון הנצרני , ( עדיין אנו מרגישים שכאן הקו מחודד יותר וכאן מעוגל יותר , שכאן הוא עצור ומתנהל לאט 1 וכאן הוא שוטף ופורץ במשיכתו . וכשם ששיעורי המתכונת , הפרופורציות , פעמים שהם באים לכלל מידה של תימור ופעמים לכלל מידה של רח...  To the book