שיעור חמישים ושניים הדגשת האקטואליזם בביקורת על־פי א. א. קובנר

א . א . קובנר ( 1909—1842 ) הוא פרשה מעניינת מאוד בתולדות הביקורת העברית , אולי לא כל כך מפאת חשיבותו העצמית , שכן הרבה מדבריו פקע כוחם יותר מדברי פין וברי"ל , אבל הוא מעניין מהבחינה ההיסטורית . קובנר מהווה סטיה ניכרת ומכרעת בדרך הביקורת העברית , והיא מתבטאת בשני דברים 1 ( א ) הוא פוסק לראות את היצירה הספרותית כעניין חשוב בפני עצמו' והוא מתחיל להעריכה מתוך זיקה אל ערכה החברתי התכוף , הנוגע לזמנו או למקומו . דרך ביקורתו מעוגנת בשאלה הפשוטה ו ספרות זו שאני מבקרה — מועילה , או רחוקה מן המועיל , לחיי הציבור היהודי של זמנה ( שנות השישים של המאה שעברה . ( עם קובנר נפסקת — לזמן ממושך , ואולי עד היום — עצמאותה של אותה תפיסה בביקורת הנוטה לשאול שאלות על מהויות ספרותיות , על מושגים ספרותיים ועל דרך הגשמתם ביצירה הנדונה או בכללות יצירתו של הסופר . אמנם , אפילו אצל קובנר עולות השאלות ו שירה מהי ? ספרות יפה מהי ? דרכי ביטוי פיוטי מהן ? החל בשנות השמונים המאוחרות בערך , ובייחוד בשנות התשעים , כשמתחיל 'המהלך החדש' בספרות העברית , עולות שוב השאלות הנוגעות לעניינים הצורניים האמנותיים ומשתלטות בביקורת ה...  To the book