שיעור חמישים ואחד 'אמנות לשם אמנות' על־פי מ. צ. מאנה

לעומת ברש , מרדכי צבי מאנה , ( 1886—1859 ) משורר וצייר בתקופת חיבת ציון ברוסיה , כותב במאמרו 'על חכמת השיר והמליצה : ' 'השיר והמליצה אין להם תכלית אחר זולתן , כי הן בעצמן התכלית' . * לדעותיו על האמנות מביא מאנה סימוכין מפואימה של פושקין המבוססת על אגדה , שלפיה הרעיל סאליירי — אף הוא קומפוזיטור — את מוצארט . לאגדה זו אין יסוד , אבל פושקין כותב על פיה פואימה דראמאטית קצרה . בפואימה הזאת נמצא קטע אחד , שבו שואל מוצארט , מדוע מעטים כל כך האמנים האמיתיים בעולם ( תרגום חופשי : ( ' אילו כך הרגישו הכול בכוח ההארמוניה . אבל לא — אילו הרגישו כך , לא היה העולם יכול עוד להתקיים , כי שום אדם לא היה דואג אז לצורכי החיים השפלים . הכול היו אז מתמכרים לאמנות החופשית . ועל כן מעטים אנו הבחירים , המאושרים ההולכים בטל , הבזים לתועלת המתועבה , והם כוהני היופי בלבד . ' מאנה , בעקבות פושקין' אומר : תכלית היצירה היא לתת מבע לנעשה בנפש היחיד , בנפש המשורר עצמו . היוצר הוא יחיד . אבל כפי שכבר נתרמז מתוך הפואימה ^ מוצארט וסאליירי' לפושקין , היוצר הוא יחיד משום שכוחות קליטתו , וכוחותיו לגבש ליצירה את מה שהוא קולט...  To the book