שיעור עשרים האידיאליזאציה של הגיבור על ־פי 'שירי תפארת' לווייזל

בשיעור הקודם הסברתי את המושג 'השכלה בת השמים , ' את ראייתה האידיאלית באדם ובעולם , המתגשמת' בעיקרו של דבר , בספרות היפה . רובה של הספרות היפה בעברית , במאה השמונה עשרה במערב אירופה , מושג זה של 'השכלה בת השמים' שולט בה , ומכאן נטייתה לאידיאליזאציה . זו באה לידי ביטוי בדמותו של האדם היהודי שספרות זו רואה לנגד עיניה : אדם יהודי חזוי , דמות אידיאלית , ולא דמות מצויה . לכן חוגגת ספרות זו הומאניזם אישי אידיא ליסטי , חסר כל מסקנות חברתיות היסטורלות . פנייתה של ספרות זו אל יחידים בלבד היא המקנה לה בטחון באפשרות השגתן של שלמויות האדם . כל הסוגים הנוצרים בספרות ה'השכלה בת השמים' — האפוס' המשל , האליגוריה , הדראמה האליגורית ועוד — כולם נוצרים לשם תיקון הנפש האנושית . מכאן ההתנגשות וההתגוששות בסוגים סיפוריים אלה בין הרצון לספר לבין הרצון הדידאקטי . הרצון הסיפורי בראשית ספרות ההשכלה איננו עצמאי , ואיננו מגובש , משום התנגשותו ברצון אחר של היוצר , והוא הרצון לתת לקורא עולם פילוסופי רוחני . רצון רוחני דידאקטי זה חשוב ליוצר יותר מהרצון לספר ( הנובע ממקורות אחרים לגמרי ' ( ועל כן מתבטל האחרון , מתחילת...  To the book