שיעור תשעה עשר העדר הכרה חברתית־היסטורית

מה הם התנאים ההיסטוריים המולידים את הסיפור העברי בתולדות ספרותנו החדשה ? הספרות העברית אינה מתחילה בסיפור ממש . קדמו לו צורות ספרותיות המכילות בתוכן יסודות סיפוריים שונים שאי אפשר לראותם כז'אנרים סיפוריים אמיתיים . יסודות אלה נמצאים במשל , באליגוריה' באפוס , בדראמה התנ"כית ההיסטורית וגם האליגורית — בביוגראפיה וגם בפרק ההיסטורי . סוגי ספרות אלה נוצרים במשך המאות השמונה עשרה והתשע"עשרה . אלה הן צורות בלתי שלמות מבחינת הסיפור , וניתן להבינן לפי הכוחות ההיסטוריים השונים המהווים את הרקע החברתי התרבותי של חיי ישראל באותן ארצות שבהן מתגלות צורות סיפוריות אלו . בשיעור על תחנותיה הגיאוגראפיות הכרונולוגיות של הספרות העברית החדשה ציינו , כי תנועת ההשכלה ( ולא ספרותה ) האמאנציפאציונית מביאה את היהודי במערב אירופה להתרחבויות כלכלית , חברתית ותרבותית — ולבסוף להתפוררות ההווי הישראלי — שיש עמהן התבוללות עד להמרת דת . תהליך זד . גורם לכך , שהספרות העברית החדשה אינה מספיקה להתפתח במערב אירופה ; אין לה קוראים הזקוקים לרעיונות ולאידיאלים — להומאניזאציה — שהיא מטיפה להם . בזמן ש'המאספים' מתחילים להתפתח ...  To the book