שיעור שנים־עשר שירה ופרוזה בספרות ההשכלה

הספרות העברית בראשית ההשכלה מתחלקת לשני תחומים : ( א ) ספרות שכל עצמה שימושית תועלתית , היינו : דברים שבשידול ובהטפה לאידיאולוגיה מסוימת . זוהי ספרות שכל עצמה מעין מדע פופולארי , נראית לכאורה כאובייקטיבית , ובכל זאת מרגישים בה את הרוח האידיאלית של התקופה . בספרות זו מופיעים ספרי לימוד הכתובים ברוח פופולארית , והם הכלים שבהם משתמשת ההשכלה להוליד את האדם מישראל לקראת הרחבת עולמו ההומאניסטי . סוג כתיבה זה אומר שהוא רואה את כלל ישראל לפניו , בייחוד בארצות שבהן הוא שרוי במצבו המעוות — החומרי והרוחני — והוא רוצה לתקן מעוות זה שבעם . ( ב ) הסוג השני — ספרות יפה . ספרות שרובה ככולה שירה , בחלקה גם פרוזה , כגון : משל , אליגורית , ביוגראפיה ובמקצת גם סאטירה . זהו סוג ספרות יפה שכל עצמה נזקקת אל היחיד שבישראל . ספרות זו אינה מטיפה . היא מתארת את עולמו הרוחני של האדם מישראל , שנשאר אמנם יהודי מבחינה עממית היסטורית , אולם עם זה הוא אדם שתחומיו ההומאניסטיים נתרחבו . ספרות יפה זו , במידה שהיא ספרות יפה , עומדת בזיקתה הציבורית בין שני הקצוות . מצד אחד היא מכוונת ליחידים רבים מן הסוג הנאצל שהיא רוצה ל...  To the book