שיעור רביעי הספרות העברית החדשה על־פי תחנותיה הגיאוגראפיות

הבנה היסטורית פירושה , קודם כול , נסיון להתחקות על תולדות הספרות העברית החדשה מבחינה גיאוגראפית כרונולוגית . לסימון התחומים הגיאוגראפיים הכרונולוגיים הללו משמעויות רחבות הרבה יותר מן המשמעות הטכנית התכופה , דהיינו : הבנת הקשרים שבין תולדות הספרות ובין חיי העם באותם תחומי זמן ותחומי מקום ; אפשרות לגלות את הקשרים הפנימיים שבין התחומים הגיאוגראפיים הכרונולוגיים ובין התפתחות הצורות הספרותיות בתולדות ספרותנו החדשה . במשך מאתיים—מאתיים וחמישים השנים האחרונות , עובר מרכז כוחה של הספרות העברית החדשה מארץ אל ארץ . תחנותיה הגיאוגראפיות הכרונולוגיות של הספרות העברית החדשה , אם נניח שראשית הספרות החדשה נעוצה באיטליה של רמח"ל' הן : התחנה הראשונה היא צירוף רוחני תרבותי של איטליה והולאנד מצד אחד , וגרמניה מצד אחר ; וזאת בשנים 1810—1724 לערך . התחנה השנייה , זו שמרכזה גאליציה — הקיסרות האוסטרו הונגרית ורוסיה בדרום מערבה ; וזאת בשנים 1850—1810 לערך . התחנה השלישית — הקיסרות הרוסית בתחום המושב שלה : ליטא , פילין , אוקראינה ; וזאת בשנים 1920—1840 לערך . זהו המרכז הגדול והחיוני ביותר . המרכז האחרון : א...  To the book