מאנטי־יהדות לאנטישמיות: יורשיהם של אדואר דרומון ושארל מוראס

בעוד שהא שמי מגלה סובלנות כלפי הנוכחות היהודית — כלומר , סובל את מה שלדעתו לגיטימי לדחות — האנטישמי שואף לחסלה . שום הוכחה ממשית או נימוק רציונלי לא ישכנעוהו , כי ' מרגע שהאנטישמי אומר משהו אחר מאשר "אני שונא את היהודים מפני שהם יהודים ומפני שאני שונא אותם , " הוא משקר . ' מאז פרשת דרייפוס , שואבת הספרות האנטישמית את ארסיותה מכתביהם של אדואר דרומון , שארל מוראס והוגיהם של תורת הגזע והנאציזם . שארל מוראס , הסבור כי 'הלאומיות אינה תופעה גזענית , ' מבחין בין היהודים ובין איזו 'מדינה יהודית' מסתורית , שעליה הוא מתריע , מדינה 'עשירה , רבת אוכלוסין , רכת השפעה , האוחזת במשרות הרמות ביותר בריפובליקה ... החולמת על סיכויים נפלאים לחיסול כללי , שיתאפשרו במסגרת קטסטרופה מהפכנית . ' בכל הנוגע לשנאה מצד הנאצים וחסידיהם , הרי שזו ניצתת בקלות מדהימה . ראיית האחר כחפץ , נטילת צלם האנוש ממנו , שלילת רוחניותו והעמדתו על פונקציה ביולוגית בלבד , שמייחסים לה ערך מוסרי שלילי , ההתכחשות להיותו חלק מהקהילייה האנושית , כל אלה הם מעשי התעללות באדם ופגיעה בכבודו . דפוסי התנהגות אלה , פרי עיוות מחשבתי , גוררים בע...  To the book