דרכי העברתו של המיתוס או כיצד נעשים אנטישמים

' נדמה לאנשים שהם חשים אהבה , תשוקה , דחייה , קנאה , אבל למעשה הם חיים לפי דגם אנושי נפוץ , המוגש להם מהילדות . ' כך כותב אנדרה ז'יד . ( Andre Gide ) אם נאמין לדברי הסופרים , הרי שהילד אינו מכיר את היהודי עד שחוג המשפחה מלמד אותו ' לזהותו , ' לבוז לו , לחשוש מפניו ולברוח ממנו : — קוראים לי מרינה , אמרה , ולך ? — מישל ויגו . — אני בת עשר , ואתה ? — עוד מעט בן אחת עשרה ... — אתה יהודי ? הוסיפה מרינה בעודה מושכת בגרביה . מישל התבונן בה בעניין . — יהודי ? מה זה להיות יהודי ? מה זה ? — זה אנשים שאסור לי לשחק אתם . הבטחתי לשאול תמיד אם מישהו יהודי לפני שאני משחקת עם ילדים . — למה ? — טיפש . מניין לי לדעת . בשובו הביתה , שואל הילד את אמו : — אמא , אני יהודי ? — יהודי ? ולמה לא כושי ! הדימוי השלילי , המקבל אישור , ובהמשך נתמך בדעת הציבור , מחליף את המציאות ומעוות את תפיסתה . בנושא זה , סיפורו של אנרי דה מתטךלאן 'Le Petit juif a , ( Henri de Montherlant ) ' ) la guerre ' היהודי הקטן במלחמה , ( ' מתגלה כאחד המעניינים ביותר . בדקדקנות וביושר מתאר המחבר את השפעת הדעות הקדומות המוחדרות מן הילדות , ...  To the book