למערכת היחסים המורכבת בין היהודים והיהדות לבין אירופה , תרבותה ובניה יש היסטוריה של יותר מאלפיים שנה . יחסים אלה הושתתו מאז שלהי העת העתיקה ובמהלך ימי הביניים על דימויים שצמחו מתוך מאבק רעיוני דתי מחד גיסא , ומתוך מגע חברתי בלתי אמצעי מאידך גיסא . יחסים אלה הגדירו במרוצת הזמן את היהודים כ'אחר' המובהק של התרבות האירופית , ולעתים קרובות כ'אחר' דמוני ומאיים . 'עידן התבונה , ' שתחילתו במאה השבע עשרה , התיימר לערער את מסד 'האופל' שהטילה הנצרות , כך ראו זאת אנשי תנועת הנאורות , על אירופה — ובתוך כך גם את המקום שתפסו היהודים והיהדות בתפיסה הנוצרית . אף כי הנאורות היתה תנועה מערב אירופית רחבה , אין ספק כי הענף הצרפתי שלה היה רדיקלי במיוחד , והוא גם זה שהביא בכנפיו , בסוף המאה השמונה עשרה ובראשית המאה התשע עשרה , את האמנסיפציה החוקית המלאה לכאורה ליהודים , תחילה בצרפת עצמה ואחר כך גם בארצות שנכבשו על ידה בעקבות המהפכה . אין זה מפליא אפוא , שהיהודים מבקשי ההשתלבות וההתקדמות — ומספרם של הללו הלך וגדל בכל ארצות אירופה במהלך המאה התשע עשרה והעשרים — ראו בצרפת מופת וסמל לחיקוי . ואולם , לצד פן זה של...
To the book