|
|
סופרים שלא התנסו בחיי המחנות אך תופסים באינטואיציה נכונה את מורכבותם נמנעים מסיבות מוסריות ואסתטיות מלתארם . בדרך כלל הם מזכירים את ההשמדה בכמה פרטים אמתיים שאופיים ההיסטורי מוכר באופן אוניברסלי . הם מסתפקים בציון מציאות היסטורית , הנותרת חיצונית לבדיון שאליו הקורא מופנה . בל אינו מבקש להציג את מחנה הריכוז המתואר בהיכן היית , אדם ? כאילו היה רישום של עובדה היסטורית . המחנה הופך לכזה בעיני הקורא רק מתוך הסתמכות על המחנות שהיו באמת . כאשר הדיבוק של גארי מתבונן בשמי העיר לישט אחרי המלחמה ומציין : 'התכלת , לרגע מיוהדת , מעבירה לעצמה מעט רוח על הפנים וכבר הכל נעלם , ' מקבל המשפט את משמעותו ואת ממדו ההיסטורי רק בזכות האסוציאציה עם ההשמדה העולה במוחו של הקורא . סופרים אחרים , מצפוניים פחות או בורים יותר , נכנסים לתחום המחנות שהם משחזרים . הם מציגים אז מציאות שהקורא נקרא להאמין באמתותה . קתה המבורגר צודקת באומרה שהאירועים , המקומות והדמויות מאבדים את ההיסטוריות שלהם עם שילובם בטקסט בדיוני , גם כשהוא נאמן ביותר למציאות ההיסטורית . אולם ראוי להוסיף שפעולת הקריאה משיבה להם את ההיסטוריות במידת מה ...
To the book |
|
|