מסקנה

התבונה והצדק האלוהיים קובעים את סדרי הגיהנום המטפיזי שבו המקוללים מכפרים על פשעיהם . חיית האדם המעמידה את עצמה במקום האלוהים מושלת בעולם המחנות שבו גוועים החפים מפשע . שום אנלוגיה בין השניים אינה עשויה לגונן על איש המערב מפני השתקפותו הלא אנושית במחנות , והמטפורות של הרוע , שנזקק להן כדי להשביע אותו , אינן יעילות עוד . מכאן מובן מדוע אושוויץ מנוצל יותר מכל אירוע היסטורי אחר שזעזע את בעלי המצפון במערב וחוזר כמושא אמנותי ביצירות רבות . סופרים בוחרים בתופעה המפלצתית הזאת לנושא ביצירתם או לאחד ממרכיביה כדי להסביר את האירציונלי , כדי לשלוט בכאוטי על ידי שילובו בתוך סדר כלשהו ולהצדיק את מה שלא ניתן להצדקה . אחרים , שמספרם גדל והולך , משתמשים בהיסטוריה של ההשמדה מסיבות ולמטרות פחות או יותר מתקבלות על הדעת . הרומן המתבסס על ההיסטוריה ובייחוד זה העוסק בעבר חסר תקדים , שזכרו , אף שניטשטש עדיין רודף את זיכרונם של העמים , מעורר את בעיית היחסים בין האתי לאסתטי . הדמיון היוצר , החופשי לשנות את המציאות , רשאי להפוך את היטלר למיטיבה של האנושות ובלבד שלא יציג את המסכה כפנים . העובדה שהאמת האנושית היא ח...  To the book