|
|
ברוריה מרגולין מבוא ההתייחסות לתחביר העברי במישור הדקדוקי-הפורמלי בלבד , בדומה להתייחסות אל תחבירן של שפות כמו הלטינית , היוונית או הערבית , שבהן צורתה של המילה ובמיוחד הסופיות שלה מלמדות על תפקידה במשפט , שגויה בעיקרה . ( Fillmore , 1968 ) העדרם של ציינים דקדוקיים-פורמליים בעברית , שאפשר להשתית עליהם את הניתוח הדקדוקי-הפורמלי , אינו מאפשר הפרדת מישורים בניתוח התחבירי בעברית למישור הדקדוקי-הפורמלי , למישור הסמנטי ולמישור הפרגמטי , כפי שמציעות בורוכובסקי וטרומר ( תשנ '' ג , ( אלא למטרת העיון התאורטי בלבד . לפי בורוכובסקי וטרומר ( שם , עמ י , ( 56 יש להפריד בין שלושת המישורים של הניתוח התחבירי . אליבא דגישה זו , העיסוק במישור הדקדוק חייב להיות " טהור " ומובחן ממישור הסמנטיקה וממישור הפרגמטיקה , וכך הוא יהיה רלוונטי ללימוד הבעה תקנית ולהוראת השפה כלשון זרה . אלא שעיסוק " טהור" בניתוח תחבירי דקדוקי-פורמלי בעברית הוא , לדעתנו , מלאכותי , ולכן אינו פונקציונלי . ואכן , הניסיון לדבוק בדרך של ניתוח תחבירי דקדוקי-פורמלי תוך עירוב המישורים התחביריים האחרים באופן שרירותי , בגלל אילוצים אופרטיביים ...
To the book |
|
|