סגנונו של הראי"ה קוק: בין פרוזה לשירה, בין הגיונות לליריקה מבנים סינונימיים ותבניות תחביריות מיוחדות בכתיבת ההגות של הראי"ה

לובה רורל"פ הרב אברהם יצחק הכהן קוק ( 1935-1865 ) [ להלן : הראי " ה ] היה הוגה , סופר , משורר , איש הלכה ומנהיג ציבור . הוא היה הרב הראשי ליפו ( 1914-1904 ) ולימים - רבה הראשי של * דץ ישראל , ( 1935-1917 ) ייסד את "הישיבה המרכזית העולמית" ( הידועה בכינויה : "מרכז הרב , (" והטביע את חותמו על חוגים נרחבים בציבוריות הישראלית בזמנו ועד ימינו . אף שהשאיר עשרות כתבים מסוגות שונות ( פרוזה , בעיקר הלכה והגות , ושירה , ( לא זכתה ספרותו לתיאור לשוני . כתיבתו ההגותית מתאפיינת בסגנון ייחודי , ולאחרונה הציע פרופ ' מ " צ קדרי לשייכה ל"משלב הנשגב , " שכן מילותיו של הראי"ה "לקוחות ברובן מעולם המושגים של הנשגב , של הטרנסצנדנטי , של היחס בין אדם לאלוהיו" ( קדרי , תשס"ג , עמ ' ' . ( 258 קביעה זו טעונה עדיין תיאור , בירור וליבון . מאמר זה יוקדש להארת היבטים אחדים של סגנונו הקשורים למבנה ולתחביר : השימוש הבולט במבנים סינונימיים ובתבניות תחביריות ייחודיות - מאפיינים שיש בהם , בין השאר , כדי לאשש קביעה זו . אך נקדים לכך דברים אחדים על הקורפוס של המחקר ועל בעיות המחקר . מבוא : בעיית הטקסטים ותחומי החקר להעדר ...  To the book