|
|
כאירוע תאטרלי , הפלייבק מעורר את החופש ואת הרצון לספר ולהקשיב . סיפור חיים זקוק למפגש אנושי כדי להפוך מסיפור פרטי שאדם חושב ומספר לעצמו , לסיפור מדובר המושמע לאדם אחר . סיפור חיים מתעורר בקונטקסט בין-אישי . הוא זקוק לגירוי מבחוץ שיצית אותו . שאלות ראשוניות - כמו : "מה נשמע " ? "מה העניינים " ? "איך היה " ? או "מה את מספרת - " ? מזמינות אותנו כמספרים לא רק לחשוב , להשיב או לדווח על מעללינו , אלא גם לשתף אחרים בסיפור אישי או בחלקים ממנו . סיפור חיים מגיח לא אחת בתגובה לסיפור אחר . למעשה מאחורי הצורך להגיב לסיפור , מסתתר סיפור משלנו , אחד מיני רבים הממתינים שיגלו בהם עניין ושיבוא תורם להישמע . סיפורי החיים המסופרים במהלך מופע פלייבק עולים הודות לאווירה של קרבה , פתיחות ואמון . הסיפורים שטרם סופרו נמצאים כעל מפתן , זקוקים לשוער שיפתח עבורם את הדלת , יזמין אותם פנימה ויכוון אותם ליעדם . את התפקיד הזה ממלא המנחה . הוא מדובב את הקהל ומעודד אותו להגיב - בין אם באמצעות מילה , אנקדוטה , הרהור או משאלה , ובין אם באמצעות זיכרון , חלום , רגע או סיפור . פותחן הסיפורים שלפנינו מכנס תחתיו רשימה ארוכה ...
To the book |
|
|