סל הביכורים - הקדמה

המפגש הראשון שלי עם התאטרון האלתורי התרחש ביבשת הקטנה ביותר בעולם , שהיא גם האי הגדול בעולם , אוסטרליה . בעת לימודי בבית ספר לתאטרון פיזי בסידני שמעתי לא פעם על "תאטרון פלייבק" - ( playback theatre ) תאטרון המציג את סיפורי החיים של הקהל באמצעות אלתור בטקסט , בסאונד , בתנועה ובמוזיקה . ערב אחד , כשהגעתי לאולם בפרבר העירוני 'ניר טאוך כדי לחזות כקבוצת תאטרון הפלייבק של סידני , נוכחתי לגלות עד כמה שונה החוויה מציפיותיי ומכל מה שנאמר לי קורם לכן על המופע . זה היה תאטרון ששינה כליל את היחסים המקובלים בין קהל לכמה ; תאטרון שהגביר ועודד את רחשי הקהל והטה אתן לסיפורי החיים המצויים בתוכו . כאן הפך הצופה-המשתתף למושא היצירה הדרמטית , אך גם לעד המרותק לעבודת האלתור של השחקנים והמוזיקאים , אלה שאומנו לעבד את חומרי החיים המסופרים ברגע אחד כמשוב ספונטני לא מתוכנן . בערב ההוא חוויתי מתח דרמטי שכמותו טרם חוויתי בתאטרון . זה היה מתח שהלך ונבנה מרגעים של אי-ודאות והקשבה לתהליך קבוצתי דרמטי בהתהוות . רגעים אלו , כך הבנתי מאוחר יותר , הם השלד עליו מתבססים מופעי פלייבק ; שלד של שתיקות , הרהורים ומחשבות טרום...  To the book