|
|
מאז החלה המיסטיות הכבושה של ברנארד הקדוש , במאה השתים עשרה , בנימת הרוך הפאתטי באשר לפאסיון של ישוע , היתה הרגישות הדתית של הנפש שבימי הביניים גוברת והולכת . הנפש רוותה את מושגי ישיע והצלב . בשחר הילדות נחקק דימוי הצלב בלב הרגיש , וכה רם וני & א היה עד שהאפיל על כל יתר ההיפעלויות . כשהיה ז'אן ז'רזון ילד עמד אביו יום אחד בגבו אל קיר , בפישוט זרועות , ואמר : 'ככה , ילדי , נצלב אלוהיך , אשר עשה אותך והושיע אותך . ' אמונה זו של אביו , הוא מספר לנו , נשארה חרוטה בנפשו , וככל שהוסיף שנים גברה וחזקה , אפילו בימי זיקנתו , ובעבור זאת בירך את אביו ירא השמים , אשר מת ביום הגבהת הצלב . קולט הקדושה , כשהיתה בת ארבע , שמעה בכל יום את אמה הבוכה ומקוננת בתפילתה על ייסורי ישוע , והשתתפה עמה בכאב העלבונות , המהלומות והעינויים . מזכרת זו נקבעת בלבה הרגיש לאין שיעור של קולט בעוז כה גדול , עד שבכל יום מימי חייה חשה עקת לב קשה מאוד בשעת הצליבה ; ולמקרא פרשת הפאסיוין סבלה יותר מאשה האחוזה צירי לידה . מטיף היה שוהה לפעמים לעמוד דומם , זרועותיו צלובות כעין הצלב , במשך רבע שעה . הנפש חדורה כל כך את תפיסת ה 0 אס...
To the book |
|
|