|
|
שום תקופה אחרת לא הדגישה כל כך את מחשבת המוות כימי הביביים בשקי עתה . קריאה מתמדת של memento mori ( זכור את המוות ) מנסרת בחיים כולם . דני הקרתוזיאני , בחיבורו 'מדריך לחייהם של אצילים , ' מזהיר אותם לאמור : ' ובעלותו על משכבו עם לילה שומה עליו לתת אל לבו , כי ממש כמו שעתה הוא עצמו שוכב , כך בקרוב ישכיבו ידיים חזקות את גופתו בקבר . ' גם בזמנים קודמים עמדה הדת בתוקף על מחשבת המוות המתמדת , אבל החיבורים האדוקים של אותן התקופות הגיעו רק אל מי שכבר הפכו עורף לעולם הזה . ההטפה העממית של מיסדרי האביונים מאז המאה השלוש עשרה התפיחה את האזהרה הנצחית לזכור את המוות לכלל מקהלה קודרת , שקולה הולד מסוף העולם ועד סופו . סמוך למאה החמש עשרה בא אמצעי חדש להחדרת המחשבה הנוראה בנפשות הכול וניתוסף לדברי המטיף — הלא הוא חיתוך העץ העממי . והנה שני אמצעי הביטוי האלה , הדרשות וחיתוכי העץ , שפנו שניהם אל ההמון והצטמצמו בפעלו לים גולמניים , יכלו לתאר את המוות רק בצורה פשוטה ועזת רושם . כל מה שהעלו הנזירים משכבר בהגיגיהם על המוות נדחס עתה לתוך דימוי פרימיטיבי מאוד . דימוי חי זה , שבלי הרף החדירוהו בנפשות הכו...
To the book |
|
|