כשהיה העולם צעיר באלף שנים נראו לו קוויהם הכלליים של כל הדברים חתוכים וברורים יותר ממה שהם נראים לנו . הניגוד בין סבל לחדווה , בין צרה לאושר , נראה בולט יותר . במחשבתם של בני האדם עדיין הצטיינה כל חוויה בישירות ובמוחלטות של העונג והכאב שבחיי ילדים . כל מאורע , כל מעשה , עדיין התגלם בדפוסים עזי ביטוי ורבי חגיגיות , שרוממו אותם לדרגת הכבוד של מעשה פולחן . כי לא רק העובדות הגדולות של לידה , נישואים ומוות הן שהועלו בקדושת הסאקראמנט לדרגת תעלומות ; אירועים שחשיבותם פחותה מהן , כגון מסע , מלאכת עבודה , ביקור , אף הם נתלוו אלף ואחד גינוני רשמיות < ברכות , טקסים , נוסחות קבועות . הפורענויות והעניות היו מכאיבות יותר מאשר כיום ; קשה היה יותר להישמר מפניהן ולמצוא ניחומים . הניגוד בין ח 1 לי לבריאות היה בולט לעין יותר ; קרתו של חורף וחשכתו היו קלקלות ממשיות יותר . מכיבודים ועושר היו הבריות נהנים ביתר תאווה , והם הוצגו בניגוד עז יותר למסכנות שמסביב . אנחנו , כיום הזה , כמעט לא נוכל להבין את חריפותה של ההנאה שהיו גורמים לשעבר מעיל פרווה , אש טובה על האח , מיטה רכה וכוס יין . ונוסף על כך היו כל הדברי...
To the book