ישראל ומדינות הלאום החדשות

אמנון רובי נשטיין ה ' אם בכך הציונות כעניין כמעט היא סוג מובן חריג מאליו של . לאומיות ואכן , אין ? ספק במשך שיש שנים בציונות למדנו דבר להאמין מה יוצא דופן . כשהרצל הכריז שהיהודים הם עם , ושלעם הזה מגיעה מדינה , רבים ראו בו חולם בהקיץ . דומה שאפילו הוא עצמו התבייש לבטא את כל מחשבותיו בעניין . ביומנו כתב : "בבזל הקמתי את מדינת היהודים , " אבל הוסיף שאין הוא מעז לומר זאת בקול מחשש שיצחקו לו . חששותיו לא היו משוללי יסוד : כששב מן הקונגרס הציוני הראשון למערכת העיתון הווינאי נרה פךאיה פרסה שבו עבד , לעגו לו עמיתיו וחבריו וזיכוהו בכינוי "ראש המדינה לעתיד . " ובאמת , חזונו של הרצל , אמונתו כי היהודים המפוזרים בין כל העמים , ללא מכנה תרבותי או לשוני משותף , יהיו ללאום שמגיעה לו מדינה , הרעיון הזה אכן נראה מהפכני . עם זאת , למרות חריגותה , ואולי דווקא בגללה , חרתה הציונות על דגלה גם את השאיפה לנורמליות . התכלית הזאת , לעשות את היהודים לעם ככל העמים , עמדה לנגד עיניהם של מנהיגים והוגי דעות ציוניים מכל גווני הקשת הפוליטית , והיא מהדהדת בכתביהם של הרצל , ז'בוטינסקי , בן גוריון ורבים אחרים . מן הבחי...  To the book