|
|
פתיה אבי הפסיכולוגיה המודרנית , היטיב לבטא את החשיבות הרבה שייחס לחוויות שחווה התינוק עם אמו באומרו כי יחסי אם-ילד הם יחסים ייחודיים , ללא אח ורע , המשמשים את האדם במהלך חייו כאובייקט האהבה הראשון והחשוב ביותר וכדגם ליחסי אהבה בעתיד . פרק זה עוסק במרחב הרגשי והחברתי שיוצר הפעוט עם אמו . הפרק בוחן תחילה את הכישורים המולדים שהתינוק מביא למערכת היחסים עם האם . בהמשך עוסק הפרק בדרך שבה כישורים מולדים אלה הופכים לכישורים מודעים ומובחנים . הפרק מסתיים בשלב שבו התינוק מגיע לגיל שנה , והוא הופך ליצור חברתי לעילא , מצויד בכל הדרוש כדי לצאת למסע היכרות עם העולם ועם ברואיו . א . כישורים מולדים אריאל , בן שבוע , שוכב בזרועותיה של אמו . זהו 'לדה הראשון . היא מערסלת אותו בזרועה השמאלית , קרוב ללב . אריאל סיים זה עתה לינוק , והוא שוכב בזרועותיה רפוי איברים ; עיניו תלויות בפניה של אמו . הוא שקט , הוא נראה מהופנס ממראה עיניו . האם מביסה בו גם היא בהשתאות רבה , עוקבת אחר כל זיע בפניו . היא ממשיכה להביט בו ואומרת ברכות ובטון מתנגן : "מי צדיק של אימא " ? אריאל מצמצם את עיניו , פוער את פיו . עיניו מתחילות ...
To the book |
|
|