מיתולוגיות ארגוניות

פתיחה | תמר גרוס הוא מספר לי על מה שהוא מכנה "דיכאון הבוקר" שלו . "זהו מעבר קשה מעולם אחד למשנהו , עולמות המנוגדים זה לזה . עדיין לא יצאתי לגמרי מן הראשון וכבר אני נאלץ , ממש כך , למצוא את מקומי בשני . מעבר זה אורך זמן רב , רבע שעה אולי , לא יותר , אך אינך מתאר לעצמך כמה קשה לחיות כך , בין שני עולמות , לא באחד ולא . "בשני ( פונטאליס , 2004 . ( הציטוט הפותח שאול מחדר הטיפולים של מחברו , אך נדמה כי התיאור נושק למרגלות חוויה אנושית יום יומית . רגעי המעבר בין שינה לערות מוכרים לא רק מהזמן התחום והמוקפד המתואר כאן , אלא מתעים נוספים שבהם אנו מכונסים בעולמנו ומתבקשים לצאת ממנו בזריזות כמעט אלימה . טקסים מוקפדים מבנים את מנהרות המעבר הללו ומשדלים אותנו לזרז את יציאתנו ממצב הביניים . הבניות חברתיות שונות שואפות לעתים לעמעם את זמני המעבר ולהדגיש את ההימצאות בשלב הבא , המתקדם יותר . דוגמה מסקרנת לכך היא המטאפורה של גוף האישה הפוסט הריוני . בניגוד לסובלנות ולעתים הסגידה לגוף הנשי ההריוני המסמל פריון והמשכיות , הגוף הפוסט הריוני , בעל השומנים המיותרים , אינו זוכה לאהדה . בעוד שמצב המעבר ההריוני מו...  To the book